יום המורה 2015 ראשון לציון

לוח אירועים

עמוד פנימי - מוסדות חינוך
עמוד פנימי - חירום
עמוד פנימי - שירות
עמוד פנימי - תכניות בחינוך
עמוד פנימי - פדגוגיה דיג
עמוד פנימי - הורים וקהילה

הפרעת קשב

8 שאלות ותשובות להורים על חינוך ילדים עם הפרעת קשב, מאת דורון אבן-פז, עלון קשב ADHD: 
 

 

 

היועצת בבית הספר המליצה על אבחון נוירולוגי לבננו כדי לבדוק הפרעת קשב וריכוז, אבל אני לא לוקחת אותו כי אני לא מוכנה לתת לו תרופות. בינתיים קשה לו בכיתה ואני מחפשת פתרונות אחרים. מה כדאי לעשות?

לא ברור מה בדיוק הקושי של בנך בכיתה. אני מניח שאם היועצת הפנתה אתכם לנוירולוג, יש לה חשד שיש בעיה בקשב וריכוז. זה לא אומר שהוא יהיה חייב ליטול תרופה, ובכל מקרה אתם ההורים - ורק אתם מחליטים מה לתת לבנכם, אם בכלל. בדיקה נוירולוגית תוכל לתת לך חוות דעת מקצועית מרופא לגבי תפקודי הקשב והריכוז של בנך. זה תהליך פשוט ולא יקר, שיכול לכוון גם אתכם וגם את אנשי המקצוע לגבי דרכים מותאמות לסייע לבנך עם הקושי בכיתה. ייתכן גם שהקושי לא נובע מהפרעת קשב וריכוז, אלא אולי ממשהו אחר, למשל, קושי רגשי, ואז גם הטיפול יהיה אחר. לסיכום, חבל להימנע מבדיקה רק בגלל החשש מדרך הטיפול. את דרך הטיפול את תבחרי ואיש לא יוכל לחייב אותך לתת תרופה לבנך.
לראש העמוד לראש העמוד

הבת שלי בכיתה ו' ואני מכינה איתה שיעורי בית כל יום. אם אני לא יושבת איתה היא פשוט לא מכינה אותם. מה יקרה בחטיבת הביניים? בתיכון? יהיה לי קשה יותר לעזור לה, ובכלל אני מעדיפה שתעשה לבד ולא תהיה תלויה בי

זוהי דילמה המעסיקה הורים רבים: מתי להעניק לילד ליווי צמוד, מתי 'לשחרר' וכמה? אני מאמין שבכל מה שקשור לגידול ילדים וחינוכם, כדאי לפעול בצורה תהליכית ומדורגת. כלומר, להחליט שנכנסים לתהליך בו הילדה תלמד להיות יותר עצמאית, ואנו ההורים נלמד לשחרר בהדרגה. ככל שתלווי את בתך צמוד יותר, כך היא תישאר תלותית בך יותר. אם תלכי לקראת השינוי בהדרגה ובדיאלוג רציף עם הילדה, סיכויי ההצלחה שלכן יהיו גבוהים מאד. שוחחי עם בתך והסבירי לה מדוע חשוב לפתח עצמאות ויכולת להתמודד עם אתגרים בחיים. שיעורי הבית הם רק דוגמה לאתגר כזה והם יכולים להיות טובים לתרגול מיומנויות נדרשות. אם לדוגמה אתן יושבות היום על שיעורים באנגלית, עברית, מתמטיקה ומדעים, כדאי שתבחרו ביחד מקצוע אחד בו הילדה חשה שהיא שולטת טוב יותר בחומר, נניח עברית, ותחליטו שממחר היא תתמודד עם שיעורי הבית בעברית בעצמה. אם תתקשה תוכל לשאול אותך שאלות, אך לא תשבי איתה באופן יזום על השיעורים בעברית. מתרגלים את העניין מספר ימים ולאחר מכן מוסיפים עוד מקצוע באותה שיטה, וכן הלאה, כשהשאיפה היא שתתמודד ככל הניתן באופן עצמאי, יותר ויותר.
לראש העמוד לראש העמוד

בני בכיתה ז' ואני מנסה לשאול אותו בכל מיני דרכים איך היה בבי"ס. כל מה שאני מקבלת זה "בסדר... כיף..." ולא מצליחה לחלץ עוד מילה או שתיים כדי לדעת מה קורה איתו. מה עושים?

תשובה חלקית נמצאת כבר בגוף השאלה: 'איך היה בבית הספר' זו שאלה מאד פתוחה, כללית, שילדים רבים אינם יודעים כיצד להשיב עליה. אם אנו רוצים לשמוע תשובה מפורטת יותר, כדאי לשאול שאלות יותר ספציפיות, לדוגמה: 'מה הדבר שהיה לך טוב היום בביה"ס?... למה זה היה טוב?... איך הרגשת?' 'מה הצחיק אותך שם?' 'מה עשית בהפסקה?' וגם: 'מה היה קשה היום בביה"ס?... למה זה היה קשה?... מה/מי עזר לך להתגבר על הקושי?'
עוד שאלה שאני אישית מאוד אוהב: 'למי עזרת היום בבית הספר? איך עזרת?' במיוחד עם ילדים מתקשים, המרגישים לפעמים 'פחות טובים' מאחרים, חשוב לשאול את השאלה הזאת כדי להטמיע את הרעיון שיש בהם יכולת לעזור לאחרים, לא חשוב במה. גם אם בפעמים הראשונות לא תהיה לילד תשובה או דוגמה מתאימה, את עדיין נוטעת בו את הציפיה שיגיש עזרה לאחרים. מי שמצליח לעזור לאחרים - מרגיש טוב עם עצמו ולא נחות מהם. נסי את זה בבית!
לראש העמוד לראש העמוד

בני בן 4 עושה לי 'מרד' כמעט על כל דבר: מסרב לישון, מסרב לקום בבוקר, מסרב להתלבש, מסרב לאכול... 'לא בא לי! את לא מחליטה עליי!' אני כועסת רוב הזמן, מרגישה שאני ממש במלחמה איתו.

נראה כי אין מדובר בבעיית אכילה או בעיית שינה, כי אם ב'קרב על שליטה'. בנך מנסה לבדוק היכן מתחילה השליטה בחייו והיכן היא נגמרת. הוא עושה זאת בדרך שמכניסה אותך למתח וחרדה. שמא יילך לישון רעב? או לא יישן כלל? או חלילה לא ייצא מהבית בבוקר? וכן הלאה. חששותייך ורגשותייך עוברים אליו, גם במילים אך בעיקר בשפת גופך, מה שמגביר את רמת המתח והחרדה שלו, וכך הולך וגובר הצורך של שניכם 'לנצח בקרב' ולהשיג שליטה. אני מציע להתחיל משני דברים שאפשר לשנות בקלות: אכילה ושינה. אפשרי לבנך לבחור השבוע אם הוא אוכל ארוחת ערב או לא. לא רוצה לאכול? לא צריך. אין לחץ. אם יהיה רעב הוא יאכל, ואם יתעקש וילך לישון רעב, הוא ירגיש שהעניש את עצמו וההתנהגות הזו לא תחוזק ולא תתגבר. לגבי השינה, המסר יהיה: 'אתה לא חייב לישון, אבל עכשיו לילה, כולם נכנסים למיטות ומכבים את האורות. גם אתה נכנס למיטה ומכבה את האור. תרצה – תישן, לא תרצה – אתה יכול להישאר ער'. העיקרון המנחה הוא להמשיך לשדר את ציפיותייך לילד, לשמור על גבולות והגנה, אולם להימנע ממלחמות מיותרות. כשאת מתווכחת עם הילד בארוחת הערב, מכריחה אותו לאכול, מאיימת עליו שאם לא יאכל יהיו השלכות... את מעכירה את האווירה, מכניסה את הבית ללחץ ומפסידה זמן איכות יקר עם הילד. שלא יאכל, אין בעיה. שיישב וישחק איתך משחק, או שיספר לך מה היה היום בגן. האווירה בבית תהיה רגועה יותר, הילד לא ירגיש שאת רק נלחמת בו, אלא גם מקשיבה לו ומאפשרת לו בחירה בחלק מתחומי החיים.
לראש העמוד לראש העמוד

בננו מסיים כיתה ו' ואנו רוצים לרשום אותו לבית הספר הכי טוב בעיר, הבעיה שזה רחוק מהבית והוא לא יהיה עם חבריו. כולם הולכים לביה"ס בשכונה, שהוא בסדר אך לא ברמת ביה"ס השני. הבן מתנגד ואני לא יוד

בואי ננסה להחליף את הביטוי 'בית הספר הכי טוב 'בביטוי 'בית הספר הכי מתאים'. במחשבה על בנך, על הצרכים שלו ועל ההשתייכות החברתית שלו, כדאי לבדוק מהי המסגרת הכי מתאימה לו באמת. זה לא בהכרח יהיה בית הספר 'הכי טוב', שיתכן כי הוא מצוין עבור ילד אחד, אך פחות טוב עבור ילד אחר. גם אם נדמה לנו כי בית הספר 'הכי טוב' יעלה את סיכויי ההצלחה של ילדינו בעתיד, הדבר אינו נכון בהכרח. אני ממליץ לאמץ מספר עקרונות בתהליך הבחירה והרישום אותו אתם עוברים כעת:

  • ותרו על התחרות בין בתי ספר יוקרתיים ופחות יוקרתיים. חשבו מה מתאים לבנכם. אין מסגרת חינוכית 'טובה' או 'רעה' - יש 'מתאימה יותר' או 'מתאימה פחות'.
  • בגיל ההתבגרות יש משמעות עצומה לקבוצה החברתית. חשוב שבנכם יהיה במקום בו הוא מרגיש שייך ומחובר.
  • ערכו השוואה בכתב, רצוי בטבלה, של יתרונות וחסרונות בכל מסגרת. בססו את בחירתכם על נתונים ולא רק על תחושות בטן.
  • כדאי מאד לשתף את בנכם בתהליך הבחירה. ילדים שחשים שיש להם יכולת בחירה, לרוב יתפקדו טוב יותר מאלו שהבחירה נכפתה עליהם.
  • כל מעבר למקום חדש מצריך תקופת הסתגלות. אם מתעורר קושי במסגרת בה בחרתם, אין זה אומר כי היא אינה מתאימה! יתכן שבנכם זקוק לתמיכה וחיזוקים בתקופת המעבר. לכל ילד זמן הסתגלות שונה.
לראש העמוד לראש העמוד

הבן שלי בכיתה ה' ויש לו הפרעת קשב וריכוז. בשבוע שעבר סיפרה לי שכנה שראתה אותו עושה 'פרקור' בשכונה, שזה קפיצה מחומות גבוהות. מאז אסרתי עליו לצאת מהבית והוא עושה לי את המוות... אני פוחדת שיעשה דברים מסו

אני מרשה לעצמי להניח שבנך מחפש ריגושים כבר מגיל צעיר, כמו ילדים רבים עם הפרעת קשב, שזקוקים לריגושים ברמת גרייה גבוהה. כיוון שהסביבה לא תמיד יכולה לספק להם את הצורך הזה, הם 'מותחים אותה': זזים ללא הרף ממקום למקום, מפריעים בשיעור כדי להוסיף לו 'אקשן', נוגעים בדברים כדי לחוש יותר מגע, ועוד. 'פרקור' הוא דוגמה מצוינת לפעילות שיש בה הרבה ריגוש, אך יש בה גם סכנה לא מבוטלת. את צודקת בדאגתך ובצורך להגן על בנך, אך אם החלטת שהוא לא ישתתף בפעילות כזו, כדאי מאד לחשוב על אלטרנטיבות, פעילויות אחרות שיש בהן מרכיבים של ריגוש, מתח, תחרות, אינטראקציה חברתית. לדוגמה חוג ספורטיבי כלשהו, אמנות לחימה, רכיבה על אופניים, שחיה וכדומה. אם תמצאי מסגרות שיכולות לספק לו ריגושים ברמה גבוהה במקום ישיבה בבית בחוסר מעש, הוא לא יצטרך לחפש אותם בסכנות הרחוב.
לראש העמוד לראש העמוד

בני בן 11, ילד פעיל, תלמיד טוב עם הישגים יפים. מתלונן שקשה לו להתרכז ולהתארגן, גם בכיתה וגם במטלות בבית. מאיפה מתחילים? איך לעזור לו?

אני נוטה להתחיל תמיד מהילד, ורק לאחר מכן לחשוב על הצורך בהתערבויות של מבוגרים נוספים ואנשי מקצוע. בואי נתחיל מבנך: ילד פעיל, תלמיד טוב, הישגים יפים, עם זאת מתלונן על קושי בריכוז. על פניו נראה שהקושי לא פוגע בתפקודו הלימודי ובהישגיו. מעניין לבדוק איתו: כיצד הוא מתמודד עם הקושי ומצליח בכל זאת ללמוד? האם הוא עושה משהו במודע? או אולי לא במודע? שעוזר לו להתמודד עם הקושי? שאלה נוספת וחשובה לא פחות – מתי זה התחיל? אם הקושי להתרכז ולהתארגן נראה כבר בגן או בכיתה א' למשל, זה מחזק את הצורך באבחון מקצועי-רפואי לגילוי גורמים פנימיים שמפריעים לו לתפקד. אם הקושי התחיל רק לאחרונה, יתכן שאלו גורמים חיצוניים שמפריעים לו, למשל בסביבת ביה"ס: אווירה בכיתה, מורה שהתחלפה, שינויים בדרישות הלימודיות..., או בסביבת המשפחה: משברים, מעברי דירה, הולדת אח.... לפני שמחפשים מענה, כדאי לנסות להבין את מקור הקושי, ממה הוא נובע. אם אין סימנים בסביבה החיצונית והתופעה נמשכת לאורך זמן, כדאי להתחיל מבדיקה נוירולוגית ולשתף בתהליך את יועצת ביה"ס ומחנכת הכיתה. בתהליך זה ניתן יהיה לקבל חוות דעת מקצועית, האם מדובר בהפרעת קשב וריכוז או אולי במשהו אחר. הטיפול כמובן יהיה בהתאם. 
לראש העמוד לראש העמוד

אנו חושדים שלבננו יש הפרעת קשב וריכוז וגם המורה חושבת כך. הוא בן 7, בכיתה א'. קבענו תור לנוירולוג אבל התור רחוק מאד. הוא ילד חכם, מתקדם יפה בחומר אך מתקשה לבצע משימות 'פתוחות' של כתיבה בכיתה. מה ניתן

כולם 'חושדים' שיש הפרעת קשב וריכוז וזו התחלה טובה עבור הילד. המבוגרים סביבו כנראה קולטים אותו נכון ומבינים את הקושי, וטוב שפניתם לנוירולוג כדי לבדוק זאת באופן מקצועי. הקושי במשימות פתוחות בכיתה יכול גם לנבוע מעצם המעבר מלמידה פרונטלית לאישית, או מקושי במשימה שהגבולות שלה לא ברורים, או מסיבות נוספות שכנראה אינן ידועות לנו עדיין. כדאי לנסות מספר שיטות בכיתה ולבדוק אם יש משהו שעוזר לו להתמודד טוב יותר.
לדוגמה: הטרמה - לפני מעבר למשימה פתוחה, המורה יכולה להכריז בכיתה: 'עוד מעט נעבור למשימת הכתיבה', ורק אחר כך לעשות את המעבר. לילדים עם הפרעת קשב זה מאד משמעותי. יש מורות שקובעות סימן מוסכם עם הילד, למשל נגיעה בכתף, שיכין אותו לכך שתיכף מסיימים את הלמידה הרגילה ועוברים למשימות פתוחות.
דוגמה נוספת:  תיווך בעת ביצוע המשימה הפתוחה. המורה תוודא שהוא מבין את ההוראות, עובד לפי הסדר, מתקדם ולא 'חולם'. כדאי להתייעץ עם צוות ביה"ס, לבדוק מה ביכולתם לעשות כדי לסייע לילד, לגלות ביחד אלו דברים עוזרים לו ואלו לא עוזרים. מידע כזה יכול גם לסייע לדייק את האבחון. חשוב מאד למצוא את נקודות החוזק של הילד ולהעצים אותו משם. לא לשכוח לחזק אותו בכל פעם שמצליח להתמודד עם קושי, לעזור לאחרים ולבצע תפקידים.
לראש העמוד לראש העמוד
אתר העירייה
מרכז תמיכה יישובי
פסג"ה
קהילה והוראה לומדת
טפסים
סיוע טכני
אתר נגיש 2014
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד